פגע

פָּגַע(b. h.) 1) to strike against, come in contact with, meet; (in a hostile sense) to attack, strike. Tanḥ. Vayishl. 4 כיון שפ׳ בעשו when he met Esau. Gen. R. s. 75 פ׳ בלובשי ברזל he met those clad in iron armor. Succ.52b, a. e. אם פ׳ בך מנוול זה, v. נָוַול. Y.Kidd.III, 64d bot. ולמה לא פָּגַעְתָּה בו (not ביה) why didst thou not connect thyself with him? Num. R. s. 5 כדי שלא תִפְגַּע בכולם מדת הדיןוכ׳ (not יפגע) in order that divine justice might not strike all of them, he took half of his name (the letter ה) Ex. R. s. 5, end בקשה … לִפְגּוֹעַ במשה divine justice wanted to strike Moses. Koh. R. to IX, 11 עת היא שפּוֹגַעַת באדםוכ׳ (not האדם), v. עִרְעֵר III. 2) to beseech, entreat. Gen. R. s. 68 (ref. to Gen. 28:11) וַיִּפְגַּע במקום … מפני מהוכ׳ ‘and he entreated the Lord … why is the Lord surnamed maḳom? (v. מָקוֹם). Ib. מהו ויפגע במקום צליוכ׳ what does vayifgʿa bammaḳom mean? He prayed on the site of the Temple; a. e.Part. pass. פָּגוּעַ; pl. פְּגוּעִין stricken, afflicted (with insanity). Y.Sabb.VI, 8b top, v. פֶּגַע. Nif. נִפְגַּע to be stricken; to suffer. Ib. משנ׳ after one has been stricken; Y.Erub.X, 26c bot. Ḥag.14b; Tosef. ib. II, 3 הציץ ונ׳ he looked (into the divine secrets, v. פַּרְדֵּס) and became demented; Y. ib. II, 77b top. Sabb.13b אין שוטה נ׳ a maniac cannot be stricken with dementia (one overladen with sorrows becomes indifferent to new afflictions); a. e. Hif. הִפְגִּיעַ 1) to cause suffering, afflict, v. מַפְגִּיעַ. 2) to suffer. Koh. R. l. c. עת … והוא מַפְגִּיעַ time strikes man …, and he suffers, v. עִרְעֵר III. 3) to entreat. Ib. פעמים שאדם מפגיעוכ׳ at times man prays and is answered